מקובל לחשוב שחוזה מסתכם בקיום הדדי של כל צד את חיוביו שלו ותו לא. אך בפועל, בעולם העסקי המתפתח גם חוזים הפכו לאמצעי הרבה יותר מתוחכם מבעבר. כיום, קיימות תניות חוזיות שעשויות להיות מנגנון יעיל לעיצוב החוזה באופן מדויק המותאם לצרכים של הצדדים הספציפיים.

עורך דין חוזים מקצועי שיודע לעשות שימוש נכון בתניות שונות עבור הלקוח שלו, יכול לייצר עבורו כלי מצוין להגדרת הזכויות והחובות שלו ומה תהיה חלוקת הסיכונים בינו לבין הצד השני לחוזה. מאמר זה נועד להציג בפניכם את סוגי התניות שניתן לכלול בחוזה, להסביר את משמעותן ולאמוד על ההבדלים ביניהן.

חיובים עצמאיים

תניות הכוללות חיובים עצמאיים הן הצורה הסטנדרטית ביותר של תניה חוזית והן הבסיס של חוזים רבים. חיובים עצמאיים הם חיובים הכוללים התחייבויות של מי מהצדדים לחוזה שאינן תלויות בקיומן של התחייבויות הצד השני.

המשמעות היא שאי קיום החוזה על ידי אחד הצדדים ואף הפרתו לא פוטרים את הצד השני מביצוע התחייבויותיו שלו. כלומר, גם אם צד לחוזה לא קיים את חיוביו על פיו, כל עוד החוזה לא בוטל וכל עוד לא נקבע בו אחרת, הצד השני עדיין חייב לקיים את חיוביו שלו על מנת לא להיחשב כמפר חוזה בעצמו. עם זאת, הדבר לא גורע ממנו לתבוע פיצויים על הפרת חוזה.

חיובים מותנים/שלובים

בחיובים מותנים, התחייבותו של צד לחוזה לקיים דבר מה תלויה בכך שהצד השני (או צד שלישי) יקיים את התחייבויותיו שלו. חיובים כאמור נפוצים בסעיפי תמורה בדרך כלל. למשל, נהוג להתנות את מתן התשלום על ידי הלקוח בקיום חיוביו של המוכר (על ידי מסירת הממכר או השירות בזמן ובשלמותו לדוגמה).

אם יודעים להשתמש בסעיף זה בצורה נכונה, הוא יכול להיות כלי מעולה לתמרוץ ביצועים. לדוגמה, ניתן לכלול בהסכם בין ספק ללקוח סעיף תמורה המבוסס על מילוי מוצלח של תנאים ספצייפים בהם הספק צריך לעמוד. כלומר, התמורה לא תינתן בבת אחת, אלא בפעימות בהתאם למילוי של התחייבויות הספק. כך, החיוב של הלקוח ליתן את התמורה מותנה במילוי התחייבויות הספק, מה שמתמרץ אותו לבצע את חיוביו מכוח ההסכם כצורה איכותית.

חשוב לציין כי חיובים עצמאיים יכולים להפוך לחיובים מותנים. הדבר מתאפשר מכוח עיקרון תום הלב המקים לצדדים חובה לפעול ביושר ובהגינות האחד כלפי השני. נניח שנכרת הסכם לרכישת מקרקעין בין מוכר לקונה, בו קיים חיוב עצמאי של המוכר למסור את החזקה בדירה במועד מוגדר, במנותק מחיובו של הקונה למסור את מלוא התמורה. כעת נניח שהקונה לא מסר את התמורה בזמן, אך מכיוון שהחיובים עצמאיים, על פניו המוכר עדיין חייב למסור לו את החזקה בדירה בזמן. במצב כאמור בית המשפט עשוי לפסוק כי מכוח עיקרון תום הלב יש להתנות את תשלום התמורה בהעברת החזקה בנכס ובכך להפוך את החיובים למותנים.

כמו כן, סוג מסוים של חיובים מותנים הוא חיובים שלובים, כאשר ההבדל הוא שבחיובים שלובים עסקינן בקיום בו זמני של חיובי הצדדים. כאן נפסק כי דיי בנכונות של אחד הצדדים לקיים את חיובו שלו על מנת להקים לצד השני את חובתו לקיים את חיובו המקביל, מה שאומר שבמקרה כזה לא ניתן לתבוע את הראשון על הפרת חוזה.  

תנאי מתלה/מפסיק

בתנאי מתלה, מדובר במצב בו נכרת חוזה בין שני צדדים אך תוקפו מותנה בקיומו של תנאי חיצוני תוך פרק זמן מוגדר מראש בדרך כלל, עליו הסכימו הצדדים. משמע, אם התנאי המתלה לא מתקיים החוזה לא נכנס לתוקף, לכן הצדדים עשויים להיות משוחררים מהתחייבויותיהם על פי החוזה.

דוגמה לקיומו של תנאי מתלה היא חוזה בין יזמים שרוצים לשתף פעולה במכירת מוצר מסוים. הם החליטו על תנאי מתלה שלפיו החוזה וכל ההתחייבויות שמכוחו יכנסו לתוקף רק בהתקיימותה של עסקה משותפת מוצלחת. תנאי מסוג זה יכול להביא לחוסר יציבות ואי וודאות בקשר לעתיד, עם זאת, תנאי כזה יכול להיות חיוני להפחתת סיכונים לצדדים שלא רוצים להיות מחוייבים בחוזה כושל שלא מניב עבורם רווחים.

בשונה מהתנאי המתלה, בתנאי מפסיק עסקינן במצב הפוך – נכרת חוזה תקף לכל דבר, שתוקפו עשוי לפוג אם מתקיים תנאי מסויים שהוסכם על הצדדים לו. מרגע התקיימות התנאי החוזה מפסיק להתקיים וכך גם כל ההתחייבויות שמכוחו (אלא אם נקבע אחרת בחוזה).

לעיתים קיים קושי להבחין בין התנאים, שכן כמעט כל תניא מתלה ניתן לפרש כתנאי מפסיק, ולהיפך. אם נחזור לדוגמה לעיל, ניתן לומר כי אי קיומה של עסקה משותפת מוצלחת של שני היזמים היא תנאי מפסיק. לכאורה אין כל כך חשיבות להבחנה כי גם כאשר מדובר בחוזה עם תנאי מתלה שטרם התקיים, חוק החוזים מאפשר לתבוע פיצויים בשל הפרת החוזה. עם זאת, יש חשיבות להבחנה בין התנאים, בין היתר כאשר מדובר בסעד אכיפה – בחוזה עם תנאי מתלה לא ניתן סעד אכיפה כל עוד התנאי לא התקיים, לעומת זאת, בחוזה עם תנאי מפסיק החוזה בתוקף מלכתחילה לכן הצדדים זכאים לסעד האכיפה במידת הצורך.

תניית פטור

תניית פטור היא סעיף או סעיפים בחוזה שמופיעים כמעט בכל הסכם. הם נועדו להגביל או לשלול אחריות משפטית של מי מהצדדים לסוגים מסוימים של נזקים או הפסדים. מטרתם העיקרית של סעיפים מסוג זה היא להקצות סיכונים בין הצדדים ולהגן עליהם מפני השלכות משפטיות וכספיות. למשל, כשעסקינן בהסכם הפצה (הסכם בין מפיץ לספק של מוצר, במסגרתו המפיץ רוכש את המוצרים על מנת להפיצם באזורים מסוימים) מפיץ המוצרים יכול להוסיף סעיף הפוטר אותו מאחריות במצבים של פגם במוצר שאינם תלויים בו. המטרה היא למנוע נשיאה באחריות משפטית עקב מעשים של הצד השני להסכם (שסיפק מוצר פגום למשל) או של צדדים שלישיים. למידע נוסף על הסכמי הפצה קראו את המאמר הבא: הסכמי הפצה: דברים שכל הסכם הפצה טוב צריך לכלול.

חשיבות עריכת החוזה על ידי עורך דין חוזים מנוסה

כל חוזה צריך לעמוד בדרישות הדין על מנת שיהיה חוקי ותקף. כך למשל, תניות פטור מסוימות עלולות להיות לא חוקיות ולהביא לבטולותו של החוזה. זו יכולה להיות תנייה אשר פוטרת מאחריות מעבר למה שהחוק נותן. לדוגמה, לא ניתן לכלול תנייה גורפת שפוטרת מכל אחריות נזיקית משום שהדבר יהיה מנוגד לפקודת הנזיקין המטילה בבירור אחריות במצבים מסוימים.

כך למשל, החיובים המצויים בכל הסכם צריכים לעמוד בעקרונות של הגינות ותום לב. כך, תניות מכל מיני סוגים עשויות להיות בטלות או אף להפוך את כל החוזה לפסול במידה והאמור בהן לוקה בחוסר תום לב. הכל תלוי בנסיבות המקרה. אם עסקינן בתניית פטור למשל, אז גם אם לא מדובר בתנייה גורפת, עלולים להיות מצבים שבית המשפט יפעיל עקרונות של הגינות ותום לב ויקבע כי התניה לא תקפה.

כמו כן, מטבע הדברים כל חוזה טוב הוא מיוחד במינו – סוג הקשר בין הצדדים, סכומי הכסף העומדים על הפרק ושלל נסיבות חיצוניות משפיעים על תוכנו. שימוש בחוזה גנרי שלא כולל תניות חוזיות המותאמות לצרכים של הצדדים הספציפיים הוא בדיוק ההגדרה ל"קונים בזול משלמים ביוקר" – בהתחלה זה קל ומשתלם, אך בדיעבד זה עלול לחשוף אתכם לסיכונים משפטיים ועלויות כספיות רבות.

לאור האמור, בכדי להימנע מטעויות משפטיות ועלויות שירדו לטמיון, יש חשיבות עצומה לניסוח מקצועי של כל סעיף בחוזה באמצעות עורך דין חוזים בעל ניסיון. עורך דין כאמור, אשר בקיא בחוק ובפסיקה הרלוונטית ידע לבטח אתכם מפני סיכונים מיותרים, אך יחד עם זאת גם ינסח עבורכם סעיפים ותניות שיגנו עליכם לאורך כל תקופת ההסכם.