חוזה הוא כלי לכינון יחסים עסקיים ומשפטיים אשר נכרת כתוצאה ממפגש רצונות משותפים של שני הצדדים. ככזה, חוזה מחייב את שני הצדדים לטווח הרחוק בכפוף לכתוב בו ובכפוף לדין. עם זאת, לעיתים פגמים בכריתת החוזה או נסיבות חיים בלתי צפויות עלולים לפגוע ביכולת של מי מהצדדים לקיים את התחייבויותיו. במצבים כאמור (וגם במצבים אחרים) ותחת תנאים מסויימים שיפורטו להלן, יתכן כי לצד השני עומדת הזכות לביטול החוזה.

יתרונו העיקרי של ביטול החוזה הוא בהיותו סעד עצמי של הנפגע כתוצאה מההפרה, מה שהופך אותו לסעד פשוט יותר שעשוי לחסוך התדיינויות מרובות בבתי המשפט. אולם, חשוב לוודא שאכן התקיימה הפרה של החוזה, משום שאם היא לא התקיימה – מבטל החוזה עשוי למצוא את עצמו כמפר. הפרת חוזה מלווה בהשלכות משפטיות וכלכליות רבות הכוללות התדיינויות בבתי משפט, בזבוז זמן יקר, כסף ומשאבים. מטרתו של מאמר זה היא לבאר את מהותה של הזכות לביטול חוזה, מתי היא ניתנת למימוש וכיצד. חשוב לציין שמאמר זה מקנה קווים מנחים בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מעורך דין חוזים הבקיא בתחום. למידע נוסף על בחירת עורך דין חוזים כנסו לקישור הבא: מחפשים עורך דין חוזים? המדריך המלא לבחירת עורך הדין שמדויק אליכם ולצרכים שלכם.

קיומה של הפרה

כאמור, כל סוג של הפרת חוזה מביא עימו את הזכות לביטולו כאמור. אולם, יש קשר ישיר בין כוחה והיקפה של זכות ביטול החוזה לבין סוג ההפרה, לכן חשוב להבחין בין הפרה רגילה להפרה יסודית.

הפרה רגילה

לפי סעיף 1(א) לחוק החוזים, הפרה רגילה היא מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה. מדובר במצבים בהם צד לחוזה לא מקיים את חיוביו על פי החוזה. המקרה הקל הוא הפרה של תניה שכתובה במפורש בחוזה שבין הצדדים. למשל, הפרה כזאת עשויה להתרחש כאשר תשלום התמורה מתבצע באיחור ובניגוד למועד שנכתב בחוזה.

בהפרה רגילה הזכות לביטול החוזה חלשה יותר מאשר בהפרה יסודית. קודם כול, היא לא ניתנת למימוש באופן אוטומטי. בקרות אירוע הפרה, על הנפגע לתת למפר ארכה לתיקון ההפרה על ידי קיום חיוביו על פי החוזה. משך הארכה שניתנת למפר צריך להיות סביר. כלומר, משך הארכה צריך להיות כזה שמאפשר למפר לתקן את ההפרה בזמן, כאשר סבירותה של הארכה תלויה באופי החוזה ונסיבות המקרה.

כמו כן, לעיתים זכות זו נסוגה מפני עיקרון תום הלב במקרים בהם ביטול החוזה יהיה לא צודק בנסיבות העניין. אמנם גם בהפרה יסודית זכות הביטול כפופה לעיקרון תום הלב, אך במקרה של הפרה רגילה, חוק החוזים מתנה במפורש את ביטולו של החוזה בהיותו של הביטול צודק בנסיבות העניין.

הפרה יסודית

חוק החוזים עושה הבחנה בין שני סוגים של הפרות יסודיות. האחת, היא הפרה יסודית מסתברת – הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה. השניה, היא הפרה יסודית מוסכמת – קרי, הפרה שהוסכם עליה מפורשות בחוזה שתיחשב כהפרה יסודית. להבדיל מהפרה רגילה, כאן בשני המקרים זכות הביטול ניתנת באופן אוטומטי מבלי צורך במתן ארכה, זאת בכפוף למתן הודעה למפר שנעשתה כדין כפי שיפורט בהמשך.

יש לציין כי להגדרה מוסכמת של סעיפי חוזה שהפרתם תיחשב כיסודית ישנה משמעות רבה בהמשך הדרך. הדבר יוצר וודאות עבור שני הצדדים לחוזה ומונע מחלוקות פרשניות ביחס לסעיפים חשובים בחוזה. יש להפעיל שיקול דעת בקביעה של הסעיפים שהפרתם תיחשב יסודית שכן במרבית המקרים הגדרה של תניה גורפת שמחשיבה כל הפרה בחוזה כהפרה יסודית היא אינה חוקית. על כן, מדובר במלאכה שמוטב להפקיד בידי עורך דין חוזים בעל נסיון בניסוח חוזים.

הן ביחס להפרה רגילה והן ביחס להפרה יסודית, חשוב לשים לב שהפרה יכולה להתקיים בשני מצבים. המצב הראשון הוא כאשר התקיימה הפרה של כל החוזה. במקרה כאמור, בין אם ההפרה יסודית ובין אם רגילה, כל החוזה ניתן לביטול על ידי הצד שנפגע מההפרה. המצב השני הוא כאשר התקיימה הפרה של סעיף מסעיפי החוזה או חלק מסוים מהחוזה הכולל כמה סעיפים. כאן, אם מדובר בהפרה רגילה ניתן יהיה לבטל רק את הסעיף או את החלק שהופר, ככל שהוא ניתן להפרדה מיתר הוראות החוזה. אך אם בהפרה כאמור ישנה גם הפרה יסודית של כל החוזה, לנפגע ניתנת הזכות לבטל את כל החוזה. שכן, למרות שמדובר בסעיף או חלק אחד מהחוזה, אותו צד לא היה מתקשר בחוזה לו היה צופה את אותה הפרה מבעוד מועד.

בשני סוגי ההפרות קיימים גם מקרים מסובכים יותר, בהם לא נותרת ברירה אלא לפנות לבית המשפט שיכריע בסוגיה. למשל, קיימים מצבים בהם עולה מחלוקת פרשנית ביחס לתניה שבגינה טוענים להפרה או במצבים בהם נטענת הפרה של תנאי מכללא, כלומר תנאי שלא מופיע במפורש בחוזה אך משתמע ממנו. למרבה הצער, מדובר במקרים שכיחים המהווים תוצר של כתיבת חוזה לא מקצועית וגוררים עימם נזקים כלכליים רבים. כדי להקדים תרופה למכה, מומלץ להיעזר בשירותיו של עורך דין חוזים מקצועי, בעל נסיון והבנה של המטריה המשפטית של החוזה הספציפי. 

עילות לביטול חוזה

המצב הסטנדרטי שמקים עילה לביטול חוזה הוא אירוע הפרה כאמור. בנוסף לכך, קיימים מקרים של פגמים בכריתת החוזה. מדובר במקרים בהם יש פגם ברצון של הצדדים להתקשר בחוזה הספציפי, כך שיסודות ההסכמה שעל בסיסם נכרת החוזה כלל לא מתקיימים, מה שעשוי להצדיק את ביטולו. קיימים כמה פגמים שעשויים להוות עילה לביטול חוזה, במאמר זה נתמקד בארבעה מהם.

טעות

טעות היא תפיסה מוטעית של מצב דברים מסוים שאינה תואמת את המציאות. טעות שעשויה להקים עילה לביטול החוזה יכולה להיות טעות ביחס לעובדה מסוימת שבגינה נכרת החוזה או טעות ביחס למצב המשפטי עת כריתת החוזה. לעומת זאת, ביחס לטעות בכדאיות העסקה הפסיקה קבעה שאין עילה לביטול החוזה.

ידיעתו של הצד השני על הטעות היא קריטית לעניין ביטול החוזה. חוק החוזים קובע כי אם ידע הצד השני על הטעות או היה עליו לדעת, לצד השני עומדת זכות אוטומטית לביטול החוזה. אם לא ידע הצד השני על הטעות ולא היה עליו לדעת, הצד השני יכול לפנות לבית המשפט תוך זמן סביר בבקשה לביטול החוזה. עם זאת, לא תמיד ניתן לבטל חוזה בשל טעות. למשל, כאשר החוזה ניתן לקיום לאחר תיקון הטעות והצד השני הודיע כי מוכן לקיימו באופן זה, החוזה אינו ניתן לביטול.

הטעיה

הטעיה יכולה להיעשות במעשה או במחדל, על ידי הצגת מצג שווא, מסירת מידע כוזב או הסתרה של עובדות מהצד השני שלפי הדין, הנוהג או הנסיבות הספציפיות היה צריך לגלותן. לדוגמה, עת כריתת החוזה צד לחוזה מתחייב לספק שירות מסוים בעודו יודע כי לא יוכל לבצע את השירות במלואו.

במצב של הטעיה הצד שהוטעה רשאי לבטל את החוזה. לעניין זה יש לציין כי הדין מחמיר עם הצד המטעה ולא מייחס חשיבות לכוונתו, כך שבפועל גם הטעיה שנעשתה בתום לב או באופן רשלני מקימה עילה לביטול החוזה.

כפיה

כפיה מתרחשת על ידי הפעלת כוח או איום שמביאה את מי מהצדדים להתקשר בחוזה כתוצאה מהכפיה והיא מהווה עילה לביטול החוזה. כפיה יכולה להיות כל איום או פגיעה בגופו של האדם, נכסיו, כבודו, שמו הטוב, מעמדו ורווחתו הגופנית, שמביאים כדי פגיעה בכוח הרצון שלו עקב הלחץ שמופעל עליו.

לא כל מעשה ייחשב ככפיה. כך למשל, בפסיקה נקבע כי קיומה של אפשרות מעשית לפנות לערכאות משפטיות כדי למנוע את הפעלת האיום וקבלתו של ייעוץ משפטי עצמאי עשויים להחליש את טענת הכפיה. כמו כן, גם אזהרה בתום לב של מי מהצדדים להפעלת אמצעים למימוש זכויותיו לא תיחשב ככפיה. זאת, כל עוד האמצעים שננקטים הם חוקיים, כמו איום בנקיטת הליכי הוצאה לפועל או פניה לעורך דין לדוגמה.

עושק

עושק הוא מצב בו אחד מהצדדים מתקשר בחוזה תוך ניצול חולשתו השכלית או הגופנית או את חוסר נסיונו של הצד השני, כך שתנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. בשונה מהטעיה, בכדי שתקום עילה לביטול החוזה לא די ברשלנות של העושק. נדרשת ידיעה, או לכל הפחות עצימת עיניים, ביחס למצבו של העשוק ולניצולו של מצב זה.  

הרציונל הוא להוכיח מצוקה אמיתית של העשוק במועד כריתת החוזה הנבעה מפערי הכוחות בין העשוק לבין העושק, שחומרתה היא זאת שהביאה לפגיעה בשיקול דעתו וגרמה לו להתקשר בהסכם. בהתאם, אפשרות מעשית של פניה לערכאות משפטיות עשויה להחליש משמעותית את טענת העושק, בדומה לטענת הכפיה.

אם בפערי כוחות עסקינן, ראוי גם להתייחס לפערי הכוחות הקיימים בחוזים אחידים, בהם קיימת עילת הקיפוח שעשויה להקנות זכות לביטול התנאים המקפחים בו. חוזה אחיד הוא חוזה שתנאיו נקבעים מראש על ידי אחד הצדדים לחוזה (הספק), ללא משא ומתן, כאשר אותו הנוסח משמש אותו להתקשרויות עם אנשים רבים. חוסר השוויון בין הצדדים בחוזה אחיד הוא מובנה, שכן תנאיו של חוזה אחיד נקבעים מראש על ידי הספק. כך, הסבירות שיקבעו תנאים שמקנים לספק יתרון בלתי הוגן תוך פגיעה בלקוח היא גבוהה יותר. בהתאם, כאשר בית המשפט בוחן האם תנאי בחוזה אחיד הוא תנאי מקפח, הוא בודק האם יש הגנה בלתי הוגנת על האינטרסים של הספק תוך בחינה של תפיסות כלכליות ומוסריות הנהוגות בחברה ככלל ובין יחסי הצדדים בפרט. בנוסף, חוק החוזים האחידים מונה רשימה של תנאים שקיימת לגביהם חזקת קיפוח, כמו למשל תנאי הפוטר את הספק מאחריות שהייתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי.

למרות האמור לעיל, לעיתים אף אין צורך בקיומה של הפרה או פגם בכריתת החוזה בכדי שתינתן הזכות לביטולו. הדבר רלוונטי לעסקאות צרכניות מסוימות. תקנות הגנת הצרכן קובעות כי בכפוף לתנאים מסויימים הצרכן יכול לבטל עסקה צרכנית ולהחזיר את המוצר לבית העסק כאשר ערך המוצר הנרכש עולה על 50 ₪ וכאשר לא נעשה שימוש במוצר. עם זאת, התקנות מבחינות בין סוגי העסקאות וסוגי המוצרים כך שמשך הזמן בו ניתן לבטל את העסקה או עצם אפשרות ביטולה משתנים בהתאם.

אופן ביטול החוזה – הודעה למפר

כאמור, ניתן לבטל את כל ההסכם או חלקים בו אם הם ניתנים להפרדה מיתר ההסכם. בכל מקרה, דרך הביטול צריכה להיעשות על ידי מסירת הודעה של הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה או תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה שניתנה למפר. אופן ההודעה יעשה בדרך שהוסכמה על הצדדים או בדרך המקובלת על הצדדים בנסיבות העניין, לרבות במקרים מסוימים באמצעות הודעה בעל פה או ביטול בהתנהגות (למשל הפסקת הקשר העסקי שנבע מהחוזה).

החוק והפסיקה לא קובעים את טווח הזמן בו ניתן לבטל את החוזה, כך שזמן סביר תלוי בנסיבות המקרה הספציפיות האופפות את ההתקשרות החוזית. באם יקבע שהודעת הביטול נמסרה בחלוף הזמן הסביר למסירתה, הדבר עשוי להיחשב כוויתור של הנפגע על זכותו לביטול החוזה.

תוצאות הביטול

לאחר ביטול החוזה חלה חובת ההשבה על שני הצדדים לחוזה, ועל כל צד להחזיר לשני את מה שקיבל על פי החוזה ונובע ישירות מהוראותיו. כאשר השבה בעין לא אפשרית או בלתי סבירה בנסיבות המקרה, תתבצע השבה בשווי הנכס. בפסיקה נקבע שכאשר נעשית השבה בעין יש להחזיר את הנכס כמות שהוא בהתאם לערכו הריאלי במועד ההשבה, גם אם חלו שינויים בערכו. לעומת זאת כשמדובר בהשבת שווי, על מנת למנוע התעשרות שלא כדין, קבעה הפסיקה שבתנאי אינפלציה תתבצע השבה בהתאם לשוויו של הנכס במועד כריתת החוזה. בנוסף לכך, הנפגע עשוי להיות זכאי גם לפיצויים אשר שיעורם נקבע בהתאם לסוג הנזק שנגרם.

סיכום

מאמר זה התעמק בזכות לביטול חוזה ונועד להקנות לכם כלים בסיסיים להתנהלות מושכלת במהלך היחסים המשפטיים והעסקיים שלכם. לאור המורכבויות המשפטיות שטמונות בתחום זה מומלץ להימנע מנקיטת חוכמה שבדיעבד. על מנת לשמור על זכויותיכם ולהימנע מעלויות מיותרות ובזבוז זמן יקר, כדאי להתייעץ עם עורך דין מקצועי הבקיא בתחום החוזים הן לפני חתימת החוזה והן במהלך חיי החוזה.